היה זה בערב קיצי אחד, לפני כשנתיים. בכביש צדדי ושקט למדי בצפון הארץ

תמונה של נס…
היה זה בערב קיצי אחד, לפני כשנתיים. בכביש צדדי ושקט למדי בצפון הארץ נסע רכב, ומסיבה שאינה ברורה עד היום – סטה מנתיבו והתנגש בעוצמה בקיר. ילדה בת שנתיים שישבה במושב האחורי של הרכב נפצעה אנושות, וכוחות ההצלה שהוזעקו למקום – החליטו על אתר כי אין פנאי אפילו להסיעה לבית החולים, ולפיכך הזניקו מסוק שפינה אותה לבית החולים ׳תל השומר׳, לטיפול דחוף שאולי יצליח להציל את חייה.
לאורך הטיסה הקצרה וגם לאחר הנחיתה בבית החולים, המשיכו הרופאים בנסיונות ההחייאה, נלחמו על חייה. היא היתה במצב קריטי ממש, עד כדי שהרופאים הציעו להוריה להיפרד מבתם המורדמת ומונשמת, כי היא חסרת סיכוי לשוב לחיים. בני המשפחה המודאגים העתירו בתפילות לרפואתה, אולם מצבה הוסיף והחמיר…
ואז, לאחר עוד שיחה כואבת עם הרופאים, נזכר האב בסגולת בעל ה׳נפש החיים׳. הן מדי לילה, בעלותו על יצועו, הוא נוהג להרהר בדברים, ולהתחזק במחשבה שרק בורא עולם הכל יכול מנהל את העולם, ואיש לא יכול להזיק או להרע לו, כי בורא עולם הוא הקובע והמנווט את כל המתרחש כאן. ועתה, כשבתו מוטלת לפניו כמעט חסרת רוח חיים, שב ועלה בו ההרהור הזה…

גם אם הם חשבו על ספר תורה הם גם היו צריכים תיק לספר, ולכן במשך כמה ימים, בעוד הרופאים מופתעים שהיא שורדת בכלל, ניגש האב אל מיטתה וחשב, שוב ושוב ושוב, רק על דבר אחד: על זה שבורא עולם הוא שגלגל את התאונה המצערת, ורק הוא קובע אם בתו תשרוד ותשוב לחיים, או שחלילה נגזר גורלה. שוב ושוב העלה במחשבתו כי ׳אין עוד מלבדו׳, רק בורא עולם קובע ומכריע, ולכן – הערכות הרופאים יש בהן רק משום השתדלות, ומעבר לזה – הכל מוכרע בשמי מעל, והוא מאמין בכך בכל לבו.
כך, יום אחר יום אחר יום, כשמדי יום הרופאים מוסיפים ואומרים שאפסו הסיכויים, והוא מתחזק באמונה. כשעברו כמה וכמה ימים והמצב נותר כשהיה, החליטו הרופאים לקחת סיכון, ולנסות לגרום לילדה להתעורר – בכדי לראות איך תגיב. למרבה הפלא, הילדה אכן התעוררה! – אמנם פצועה וחבולה, אבל חיה ונושמת!
חלפו מספר שבועות, הילדה עברה כמה ניתוחים, ובסיומם – שחררה לביתה בריאה ומחייכת. הרופאים, שהגדירו אותה כ׳נם רפואי׳, ביקשו לתלות את תמונתה סמוך לחדר הניתוח, כדי להזכיר לעצמם כל העת עד כמה גם מי שמצבו הרפואי חסר סיכוי – עדיין יש לו תקווה, עוד יכול להתחולל לו נם!
אכן כן! סיפור זה, אותו שמענו מאבי הילדה, מגלה ומוכיח עד כמה כל ההערכות והתחזיות, המחשבות והעשיה שלנו – הכל מתגמד, מתאדה ונעלם, מול חסד ה׳ והדר גאונו. כשאדם מאמין ובוטח בו בכל לבו, מחזק בלבו את האמונה שבורא עולם מנווט את העולם ומנחה בחסדו את כל מה שקורה – הוא זוכה לראות זאת עין בעין, בוטח בחסד ה׳ וגם זוכה בו!
אחים יקרים, חג הפסח הוא הזמן למלא את ליבנו ונפשנו במבועי אמונה, בכוחות נפש רבי עוצמה. זה הזמן לשוב ולשנן, לחזק ולהתחזק, להטמיע בנפשנו ובנפש ילדינו, כי יש בורא עולם, הוא המנחה והקובע, ואין עוד מלבדו. וככל שנחזק את האמונה בלבנו ונבטח בו – כך נזכה לראות שהוא טוב ומיטיב עימנו, הוא גאלנו ממצרים וגאל את אבותינו, והוא יגיענו למועדים ולרגלים אחרים שמחים בבניין עירו וששים בעבודתו, ונודה לו שיר חדש על גאולתנו תמיד!

פורסם בקטגוריה General | סגור לתגובות על היה זה בערב קיצי אחד, לפני כשנתיים. בכביש צדדי ושקט למדי בצפון הארץ

אשרי יושבי ביתך

אשרי יושבי ביתך

ומי שיכול ואינו צריך לטיול, בודאי עדיף שלא לצאת, ובכך ימנע מעצמו את ביטול הזמן היקר, יאסוף עוד מצוות וימנע מלהכנס בחשש עבירות וכד' (וע' ספר חסידים סי' קסז, מסילת ישרים פרק יג).

ואגב אזכיר בס"ד את אשר סיפר לי סבי היקר ר' מסעוד דרעי שליט"א, שהיה אביו – ר' דוד ז"ל – שואלו כבוחנו, אמור לי בני, מי לדעתך עדיף, המקיים "אשרי יושבי ביתך" (תהילם קמה) או המקיים "אשרי תמימי דרך" (שם קיט).

ומיד המשיך וענה – דע לך בני כי תמיד עדיף הוא המקיים "אשרי יושבי ביתך", שיושב בביתו ועוסק בתורה או בכל אשר יעסוק, מאשר ההולך בדרכים אשר מכשולים רבים ניצבים לנגדו, ולוואי ינצל. ע"כ.

ההבדל בין הולכי על דרך לבין יושבי ביתך

והגאון ר' בן ציון אבא שאול זצ"ל היה מוסיף בעניין זה, כי אמנם "אשרי תמימי דרך" נראה יותר חשוב מחמת אריכותו, אך סוף הפרק הוא "תעיתי כשה אובד"… מה שאין כן "אשרי יושבי ביתך", הסוף הוא "תהלת ה' ידבר פי".

וזהו ההבדל בין ההולכים בדרכים לבין היושבים בבית, אלו סופם טוב ותהילות ה' ידברו, ואלו בחשכה יתהלכו (ושור"כ בס' "שיח שרפי קודש" ח"ה סי' תיב). ישמע חכם ויוסף לקח.

פורסם בקטגוריה General | סגור לתגובות על אשרי יושבי ביתך

שומרים מצוות בדקדוק גם בטיול

שומרים מצוות בדקדוק גם בטיול

אך צריכים לזכור כמה עניינים הקשורים לכך, ראשית לשמור את העיניים היטב מכל מראה אסור, ולכן לא ללכת במקומות שיש אפילו רק חשש שאין שם צניעות.

ויש לפרש בזה בס"ד מקרא שכתוב "וקווי ה' יחליפו כח", זוהי תקופת בין הזמנים שנועדה להחלפת כוחות, "יעלו אבר כנשרים", היינו שמירת העיניים (עיין טור סי' א), והיינו שדוקא בתקופה זו צריכים להתחזק במידת "קל כנשר", שהיא שמירת העיניים כנ"ל.

וכן ישתדל להתפלל את כל התפילות במניין, וכן בכל זמן פנוי שאינו עוסק בבריאות גופו ויכול ללמוד, יקח ספר פשוט שאינו דורש עיון עמוק וילמד ולא יאבד זמנו, כי "אין אבדה כאבידת הזמן".

וכמובן שירכוש מוצרי מזון כשרים למהדרין בלבד, ויקפיד על שאר כל המצוות, קלה כחמורה.

לא לצאת לטיול עם אחרים

ויש להתריע על תקלה חמורה שפשׂתה קצת בעוונותינו הרבים, גם אצל שומרי מצוות, והיא כאשר יוצאים לטיול זוגות ביחד או משפחות ביחד, ומתערבים אלו עם אלו ונכשלים בכמה איסורים.

שהרי קלות ראש מצויה בטיול, והשטן מרקד ביניהם, וטוֹוה מלכודת ורשת לרגליהם, ופעמים רבות שהיה הסוף מטיול משותף זה רע ומר.

לכן כל בעל נפש וירא ה' לא יצא לטיול אלא עם משפחתו בלבד אשתו וילדיו. ודי בזה לחכימא (ור' עוד לעיל ע' אהבה).

לא לטייל בחול המועד

כמו כן יש להודיע כי חולו של מועד בפסח ובסוכות לא נועד לטיולים ונסיעות, כאשר חושבים בטעות רבים, כי בפירוש אמרו חז"ל שימים אלו נועדו לשמוח איש בביתו ולעסוק בהם בתורה יותר משאר ימים, ושעל כן נאסרה בהם מלאכה (ירושלמי מו"ק פ"ב ה"ג).

ולא כדי שיצאו לטיולים ויבטלו זמנם בחגים הקדושים הללו, אף כי באים מכך לידי שמחה, כי לא לשמחה כזו התכוונו חז"ל, ועל כן אמרו (סוכה כז:) כי משובחים העצלנים במועד, הנשארים בביתם ושמחים גם בגשמיות וגם ברוחניות.

ואף לקברי הצדיקים או לכותל המערבי, אמנם יש בכך מצוה חשובה, מכל מקום כיום שהמונים פוקדים מקומות אלו בחול המועד, הפריצות מצויה בהם, ושומר נפשו ירחק מכך בימים אלו.

כי תחת אשר צריך היה להשיג קדושה והתעלוּת בחגים הקדושים, השיגתו ירידה והתרחקות מהשם יתברך, ולא זו הדרך.

פורסם בקטגוריה General | סגור לתגובות על שומרים מצוות בדקדוק גם בטיול

שלושה משיבי דעת

שלושה משיבי דעת

נאמר בגמרא (ברכות נז:) "שלושה משיבין דעתו של אדם, אלו הן: קול מראה וריח". קול – הכוונה לקול זמרה שמח, ריח – ריח טוב ונעים, מראה – כגון נוף מרהיב עין.

כל אלו מביאים את האדם למצב רוח טוב יותר, משיבין דעתו, קודם היתה לו חלישות הדעת עצבות ודכדוך הנפש, ועכשיו שבה דעתו אליו ויחד עמה המצב רוח והשמחה.

לכן כל אשר נעצב אל לבו, לב נשבר ונדכה, יראה לשמח עצמו ולהשיב דעתו על ידי כף אחת מלאה של מר"ק: מראה, ריח, קול, יאכל מרק ויהיה חזק בדעתו לבל יפול מצב רוחו.

טיול מביא שמחה

והנה לפעמים רק טיול יעזור לאדם להשיב דעתו אליו ולשמחו, ובמקרה זה, הנה מה טוב שבאמת ישתדל לצאת לטיול, וכן עשה ר' אלעזר ב"ר שמעון (תענית כ.) שיצא לטייל, ופירש רש"י על מנת לשמוח. ואכן "שמח שמחה גדולה" כמובא שם.

וכן מובא ב"ספר חסידים" (סי' תתקמט) שעל מנת להסיר תוגה מלבו – יטייל. ואף כי על ידי כך מתבטל במדת מה מתלמודו, מכל מקום עדיף לדאוג לבריאות הגוף והנפש, למען יתגבר בתלמודו לאחר מכן ביתר שאת ולא יכרע וירבץ תחת משאו חלילה (וע' ב"ספר חסידים" סי' תתרו).

ועל כגון זה כבר אמרו חז"ל הקדושים (מנחות צט:) "פעמים שביטולה של תורה זהו יסודה". ולכן מצינו בהרבה מגדולי ישראל שהיו לעיתים יוצאים לטייל ולנפוש במקומות הבראה וכיו"ב.

טיול לשם שמים

ואכן כך נהוג בימות הקיץ, לאחר ימי בין המצרים ותשעה באב, שיוצאים המוני בית ישראל הכשרים ומשפחותיהם לטיולים באתרים הנפלאים של ארצנו הקדושה.

וכמובן מטרתם היא לשם בריאות הגוף והתחזקות הנפש, להשיב דעתו של אדם, לשמחה ולפכְּחָהּ, שיקבל כוחות חיים חדשים, חיים שיש בהם חילוץ עצמות, וכעניין "וקווי ה' יחליפו כח" (ישעיה מ).

וכל זאת רק בכדי שיוכל לעבוד את בוראו בנפש בריאה ובגוף בריא. שהרי "אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה" (רמב"ם הל' דעות פ"ד ה"א). וזהו שמובא ב"ספר המידות" (תשובה, פד) "תיקון הגוף קודם לתיקון הנפש". לכן בודאי שטובה היא היציאה לטיול לצריכים לה.

פורסם בקטגוריה General | סגור לתגובות על שלושה משיבי דעת

דרכה של תורה להיות "מודה על האמת"

דרכה של תורה להיות "מודה על האמת"

וכך היא דרכה של תורה, שכן מצינו בחז"ל שאם טעה אחד מהחכמים ועמד על טעותו, מיד הודה על כך ברבים ואמר במפורש: "דברים שאמרתי בפניכם טעות הם בידי" ותיקן טעותו (ר' לדוגמא שבת סג: ערובין טז:).

וכתב על זה בספר "אורות אלים" (למהר"א פאפו) וזו לשונו: "אם הראשונים שהיו כמלאכים היו מודים על האמת ברבים, ולא היו בושים, אנו מה נענה אחריהם אם נחזיק בטעותנו ולא נודה על האמת, תכסנו כלימתנו, לכן לעולם יהא אדם ירא שמים ומודה על האמת וזה כבודו" (וע' "שיח שרפי קודש" ח"ו סי' רכו).

בזוי בעיני בני אדם

ובאמת, אדם העומד על דעתו בדברי תורה, כאשר ניכר שטעה והוא בשלו נכנס בתירוצים דחוקים, הניכרים שאינם לאמיתה של תורה, הרי זה מבוזה אף בעיני הבריות, שאומרים בלבם, ומהם בפיהם, ראו את זה גאות לבש ואינו מוכן להודות שטעה. וכל שכן שבעיני הקדוש ברוך הוא – פסול הדבר לחלוטין.

והרי שקיבל את ההפך מאשר רצה, הוא רצה כבוד מבני אדם, שיחשבוהו לצודק וחכם ואינו טועה, ובפועַל בזוי הוא בעיניהם על התנהגותו זו.

גם בעסקי עולם הזה יודה על האמת

אשר על כן, יֹאחז צדיק דרכו להודות על האמת במקום שמרגיש שטעה, ואף בדברי תורה הדברים אמורים, שפעמים רבות באמת יש צד לומר סברא הפוכה, ולפעמים צריך שיעמוד על דעתו (ר' הגהות הרב יעב"ץ לתענית ד.).

מכל מקום "ניכרין דברי אמת" (סוטה ט:), ועֵין השכל הישר מבחינה על פי רוב בסברות כוזביות שאינן לאמיתה של תורה.

וכל שכן וקל וחומר לעסקי העולם הזה, שבאמת אין ראוי כלל ועיקר שיעמוד הטועה על דעתו בשום עניין, כי הבל פה בענייני זה העולם – הבל הבלים הוא, כל שכן במקום שאינו צריך, וקל וחומר במקום שלא מוסרי לעשות כן.

כשמודה בטעותו – מתכפרים עוונותיו

אשרי אדם שככה לו, להיות מודה ועוזב, שאז ירא ה' וישקיף משמים לרחם עליו ולכפר עוונותיו, מידה כנגד מידה, שגם משמים מוותרין על עוונותיו כשם שויתר הוא, ועזב את המחלוקת והויכוח.

וכן אמרו חז"ל "המעביר על מידותיו מעבירין לו כל פשעיו" (ר"ה יז.), המתגבר על יצרו ואינו מגיב כפי שלבו ומידותיו רגילים להגיב, מכפרים עוונותיו. וכן בענייננו, כי סוף כל סוף מתבייש ומצטער הוא, ובכל זאת מוותר על כבודו ומודה, בודאי שמתכפרים בזאת עוונותיו.

 

פורסם בקטגוריה General | סגור לתגובות על דרכה של תורה להיות "מודה על האמת"

החיצוני ישפיע על הפנימי

החיצוני ישפיע על הפנימי

והנה בעניין טהרת הלב, צריכים גם למניע חיצוני המסייע לכך, הלא הוא טהרת הגוף, כלומר נקיונו, וכגון מה שמובא ב"ספר המידות" (אמונה כז): "מי שמנקה ידיו בכל עת (כשיש צורך בכך) – מזכה את לבו (לשון זך ונקי)".

וכן מובא ב"ספר הישר" (פרק יג) "נקיות הגוף – יחדש נקיות הלב, וטינוף הגוף יטנף כמו כן הלב" (וע' ב"ספר החינוך" מצוה תקסו).

הרי שצריכים להשמר בנקיות הגוף, והוא הדין לנקיות הבגדים, ונקיות המקום בו נמצא האדם, על מנת שתהיינה מחשבותיו טהורות (וע' "צפורן שמיר" סי' ז אות קיא, קיב ודו"ק). והשם יתברך יטהר לבנו לעבדו באמת.

לא להתנצח

נאמר בגמרא (גיטין מג.): "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן". ואמרו (אבות פ"ו) כי אחת מן המדות שהתורה נקנית בהן, היא מידת ה"מודה על האמת".

ואמרו כי הלומד ומתנצח, והמנגח חברו בהלכה, ואף אם רק לא נוחין החברים זה לזה בלימודם, הרי זה "מתקנא באף ומעלה אותו" (ע' תענית ח.), כלומר שמביא חרון אף וכעס לעולם, דהיינו פורענויות, ה' יצילנו.

העיקר הוא בירור האמת

הנה כי כן מאוד ראוי כי שניים הלומדים בחברותא, יתנו אל  לבם כי העיקר בסברות כל אחד מהם הוא בירור האמת ולא בכדי שיהא האחד דוקא צודק.

ומובא ב"ספר חסידים" (ס' קסג) כי המנוצח בעולם הזה – יהא המנצח בעולם הבא, ואם כן, המוותר רק הרויח (וראה סיוע לדברי הס"ח בתנדב"א פי"ג אות יד).

רווח של ממש

ונמצא אם כן ד"מודים דרבנן היינו שבחייהו", שהודאה על טעות – היא בעצמה השבח של האדם, ולפי הנ"ל מובן, כי לא רק שמראה על מידותיו הטובות, אלא שממש יש לו שבח, היינו רווח, משום שלעתיד – "הוא מרומים ישכון".

פורסם בקטגוריה General | סגור לתגובות על החיצוני ישפיע על הפנימי

כיצד להתפלל על כך

כיצד להתפלל על כך

ותפילת האדם בעניין מציאת זיווגו צריכה אם כן להיות באופן כזה, שכאשר תבוא עתו לשאת אשה, תהא זו בת תלמיד חכם וירא שמים, צדקנית, נאה וחסודה שאחֵיה ומשפחתה – אנשי מידות טובות ומעשיהם כשרים וכו'.

ויתפלל לזכות לכך במהרה, בכדי שלא להכשל אף לא בהרהור רע, אך לא יעצב אל לבו אם לא יהא זה במהרה, כי שמא לטובתו מתאחר הענין, אם מהסיבה הנ"ל, אם מסיבות אחרות הכמוסות עם השם יתברך, בכבשונו של עולם.

וידוע בשם מוהר"ן מברסלב זצ"ל, כי באופן כללי – אין להתפלל על שום דבר יותר מדאי (ראה בלקו"מ ח"א סי' כ אות ה, ספר המידות, תפלה טו).

והסביר דבריו בקונטרס "נועם שיח" (ח"א עמ' פז פח) שהכוונה היא על מי שמתפלל לקבל מבוקשו תכף ומיד, ולא זו הדרך, אלא יתפלל, ובעל הרחמים יעשה כטוב בעיניו.

מלאך ה' דוחה

ויש לרמוז בזה בס"ד מקרא שכתוב "מלאך ה' דוחה" (תהלים לה) ראשי תיבות "מיד", כאשר אדם רוצה את מבוקשו מיד, ודוחק את השעה, אזי שעה דוחקתו ומלאך ה' דוחה את בקשתו.

ועוד יתפלל להנצל מהרהורים רעים, ושיוכל להתמיד בעסק התורה הקדושה בדעת צלולה, ושיהא שרוי בשמחה, ובכן יצו ה' איתו את הברכה.

התפילה עיקר ההשתדלות

ומכל מקום, השתדלות יעשה, אלא שיתן בדעתו כי בעניין זה עיקר ההשתדלות היא התפילה על אשה כשרה וכו' כנ"ל.

ובאמת, שכפי הצטרכות עניין זה, היה מקום להאריך בו, אך כבר האריכו בזה הרבה ספרים, יגעת ומצאת, ועשה חיל באפרתה… (ראה שמות רבה א, יז).

 

פורסם בקטגוריה General | סגור לתגובות על כיצד להתפלל על כך

שלא יתחייב מיתה לשמים

שלא יתחייב מיתה לשמים

וכן כתב החסיד הקדוש ר' אברהם הלוי, מחסידי צפת בדורו של האר"י הקדוש, אשר נהגו אצלם לחתן הבנים והבנות מוקדם ולא כאותם המאחרים "עד שיעשה הבן כמה עבירות ויתחייב כמה מיתות"… (הנהגות שהובאו במבוא ל"ראשית חכמה" הנד"מ). ע"ש.

"שמונה עשרה" ארוכה

ומעשה שהיה בבחור שעבר את גיל עשרים ועדיין לא נשא אשה, ופגשו האדמו"ר מגור (בעל ספר "בית ישראל"), ושאלוֹ מדוע לא קיים בעצמו "בן שמונה עשרה לחופה", ענה הלה בדרך צחות "אני מתפלל שמונה עשרה ארוכה"…

ענה האדמו"ר זצ"ל ואמר לאותו בחור: "כשמתפללים שמונה עשרה ארוכה מאחרים את הקדושה"… (הובא בס' "התורה והמצוה" ח"א עמ' ח).

הזיווג כאבידה – בא בהיסח הדעת

וכל זה מצד השתדלות האדם, שעליו להתחיל לחפש אבידתו (ר' קדושין ב:) מיד בגיל י"ח (ועוד לפני כן, כדי שישא אשה כבר בגיל י"ח) ונכון יותר לומר שיתחילו אז הוריו ומכַּרָיו לחפש שידוך עבורו (ר' קדושין כט.).

אך אם לא עלתה בידו, ידע כי משמים מזמינים לכל אדם את זיווגו בזמן מסוים השייך אליו במחושב ומתוכנן מראש על ידי השם יתברך, ואת הכל עשה יפה בעתו.

יש שמזמינים לו בהיותו בגיל צעיר, ויש שמזמינים לו בגיל מבוגר יותר, וכשמגיעה אותה עת, מיד באה הישועה כהרף עין, כדכתיב "ויריצוהו מן הבור", ומקבל זיווגו תכף ומיד בהיסח הדעת.

ועל פי רוב אף לא חשב שיגיע זיווגו מכיווּן זה, ובזמן זה, כי האשה – כאבידה שנמצאה, שהיא מהדברים הבאים לאדם בהיסח הדעת (סנהדרין צז.).

מאחֵר לצדיק ומקדים לרשע

וזמן מציאת הזיווג אינו תלוי בגודל זכותו וצדקתו של האדם, שכן לפעמים מאחרים אף לצדיק את זמן מציאת זיווגו.

וכמו שאמרו חז"ל (ב"ר פס"ח סי' ה) על יעקב אבינו ע"ה שנשא אשה בגיל שמונים וארבע, ועשיו הרשע לעומתו נשא בגיל ארבעים, שהסיבה היא משום "שהקדוש ברוך הוא משהה לצדיקים ומקדים לרשעים".

ופירש הרב "יפה תואר" שם, כי דבר זה נעשָה לטובת הצדיקים, שיוכלו לעסוק בתורה בעת אשר אין עליהם עול אשה ובנים.

[שכן הקדוש ברוך הוא אוהב את תורתם ועבודתם הקדושה, ולא כן את של הרשעים, ולכן לא נותן להם כל כך הזדמנות לתורה ועבודת השם, ומקדים נישואיהם, שלא יוסיפו רִשעה על רשעתם כאשר עלול לכך יותר מי שאינו נשוי כמובן].

ומה שכתוב "בן י"ח לחופה" (אבות ה) – זה מחובת האדם, כי לא יֵדע את עתו (- למות, וצריך להזדרז בקיום המצוה, ועיין ב"ספר חסידים" סי' שפו). עכ"ל.

הכל  לטובה

הרי שלפעמים אף עדיף שיתאחר זמן מציאת הזיווג. ויתכנו עוד טעמים רבים לכך, והכל מפלאי תמים דעים, "א-ל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא".

ועניין הזיווג הוא מכבשי דרחמנא (ברכות י.) דהיינו מהסודות היותר נסתרים וכבושים אצל הקדוש ברוך הוא, והכל רק לטובה גמורה כאשר יודע השם יתברך טוב יותר מאיתנו.

פורסם בקטגוריה General | סגור לתגובות על שלא יתחייב מיתה לשמים

שרוי בלא אשה – שרוי בלא תורה

שרוי בלא אשה – שרוי בלא תורה

ואם משום תורה – שלא למד מספיק, ורוצה משום כך לאחֵר הנישואין – אין זו טענה. כי הנה, ברוך ה', יש בזמננו "כוללים", המאפשרים את המשך הלימוד – אף לאחר הנישואין, אף על פי שנדחק מעט, כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר (אבות ד), כאשר מקיים ולא רק לומד.

איכות הלימוד עדיפה על כמות

ואף כי מְמַעט בכך בכמות הלימוד, הנה איכות הלימוד עדיפה, והיא קיימת רק לאחר הנישואין, כדמוכח ביומא (עב:) שאמרו כי הלומד תורה בטהרה הוא הנושא אשה ואחר כך לומד תורה, כי לפני שנשא אשה – על פי רֹב אין תורתו בטהרה (ור' כתובות ד. וברש"י ד"ה אלא).

והרי ידוע כי סוף סוף לאחר הנישואין רחיים בצווארו, ולא יוכל לעסוק בתורה כראוי (קדושין כט:), כלומר שהנשוי ממעט בוודאי מן הכמות, והיאך אם כן הורו חז"ל לשאת אשה ורק אז לעסוק בתורה.

אלא ודאי שהאיכות עדיפה – דהיינו בטהרה (וע' "ספר חסידים" סי' יז, ו"אליה רבא" סי' א אות ה). ולא לחינם אמרו חז"ל (יבמות סב:) כי השרוי בלא אשה – שרוי בלא תורה.

[ואף כי בקדושין שם נחלקו אם להקדים ולישא אשה ואחר כך ללמוד או להפך, הנה המניעה להקדים הנשואין היא משום פרנסה כמו שכתבו רש"י ותוס' שם על תירוץ "הא לן והא להו", וממילא, כאשר מתאפשר המשך הלימוד בפרנסה כלשהי, לכל הדעות יש להקדים. וע"ש].

גדולי ישראל בעד הקדמת הפרק

ואף שידענו גם ידענו כי יש חולקים בדבר זה, וסוברים לאחֵר את הפרק עד גיל כ"א כ"ב, כדי שילמד יותר, הנה דעת רבים מגדולי הדור להקדים לשנת י"ח.

ומהם מרן ה"חזון איש" שאמר כי מן המשנה והגמרא להקדים, ורק יחידים יכולים לאחֵר עקב לימודם (כמובא בקובץ אגרות חזו"א ח"ב סי' קלה), וכן מובא בכ"מ בשם הגרי"י קנייבסקי, הסטייפלר זצ"ל, שהורה להקדים הפרק. ודברים כדרבונות כתב על כך הגאון ריא"ז מרגליות (בקונטרס דעת הקדושה סי' ב).

וכן דעת הגר"ע יוסף שליט"א (כמובא בספר "שעורי מרן הראשל"צ" ח"ג פרשת תולדות וכ"ה בספר "שובע שמחות" ח"א פ"א) ועוד הרבה גדולים, לא עת האסף.

ובפרט גדולי החסידות, אדמורי"ם צדיקים וקדושים, ודאי שסוברים כן, ומעשים בכל יום בכלל החסידויות שמקדימים הפרק.

פורסם בקטגוריה General | סגור לתגובות על שרוי בלא אשה – שרוי בלא תורה

התאמה לאחר החתונה

התאמה לאחר החתונה

והנה ניתן בס"ד לומר דבר חדש, שהוא בעצם פירוש חדש לתירוץ הגמרא הנ"ל, והוא כי פעמיים דואג הקדוש ברוך הוא לזיווגו של אדם, פעם לפני שנשא אשה, ופעם לאחר נישואיו, שדואג השם יתברך להשלימו עם אשתו, וכנ"ל משום המהר"ל ורבינו בחיי.

ובכן, הזיווג הראשון – לפני הנישואין, הוא לפי המזל, מי שהוכרז עליה מראש כנ"ל, והשני – לאחר הנישואין ובאותה אשה, והפעם – לפי מעשיו, כפי שיתנהג הוא כן יתאימו משמים את זיווגו אליו, אם צדיק – תהא צדקת, ואם רשע – תהא מרשעת.

זיווג ראשון ושני

וזהו אם כן תירוץ הגמרא "כאן בזיווג ראשון כאן בזיווג שני", אותה אשה היא, אלא שפעמיים יוצר השם יתברך התאמה ביניהם, פעם לפי המזל ופעם לפי המעשים וכנ"ל.

(ומה שאמרו חז"ל בב"ר פי"ז סי' ז "הכל מן האשה" – שהיא משפיעה על האיש, זהו באיש שאינו פועל להשפיע, שמסתמא תימשך דעתו אחר אשתו כמ"ש בפרקי דר' אליעזר פמ"א).

מעט השתדלות

ועל כל פנים – הכל משמים, ויש לבטוח בהשם יתברך שיתן לו בעתו את ה"עזר כנגדו".

ומכל מקום, כבר הסביר הגרש"ז אוירבך זצ"ל (הו"ד בקובץ "מבקשי תורה" ח"א שדוכין ונשואין עמ' ט, מט) כי כוונת הגר"א היא, שאמנם יש להשתדל בזה, אך לא כל כך כהשתדלות האדם בשאר חפציו, כי סוף כל סוף – משמים קבוע הדבר מראש, והבוטח בה' חסד יסובבנו.

גיל חיפוש האבדה

והנה זמן חיפוש בת הזוג, המקדים וזריז במצוות – הרי זה משובח, והיינו מתחילת זמן חיובו שהוא מגיל שמונה עשרה (י"ח שלמות כמ"ש ה"בית יוסף" אה"ע סי' א וכהבנת הב"ח ומ"ש בש"ע למצוה מן המובחר מגיל י"ג כבר כ' מרן החיד"א ב"ברכי יוסף" שם אות ז דבדורותינו לא נאמר הדבר).

ובספרים רבים הזהירו מאוד על כך, ושבפרט בדורנו – יש להקדים הפרק, משום שאנו כבר בגדר (ברכות לב.) "מה יעשה הבן ולא יחטא" חס ושלום, מרוב הפריצות ברחובות קריה, בעוונותינו הרבים.

וכשנשוי – מצילתו מן החטא (כמובא ביבמות סג.:), ובלא אשה אין לו חומה ומגן לשמרו (שם סב:). אשרי נשוי – פשע כסוי.

 

פורסם בקטגוריה General | סגור לתגובות על התאמה לאחר החתונה