החיצוני ישפיע על הפנימי

החיצוני ישפיע על הפנימי

והנה בעניין טהרת הלב, צריכים גם למניע חיצוני המסייע לכך, הלא הוא טהרת הגוף, כלומר נקיונו, וכגון מה שמובא ב”ספר המידות” (אמונה כז): “מי שמנקה ידיו בכל עת (כשיש צורך בכך) – מזכה את לבו (לשון זך ונקי)”.

וכן מובא ב”ספר הישר” (פרק יג) “נקיות הגוף – יחדש נקיות הלב, וטינוף הגוף יטנף כמו כן הלב” (וע’ ב”ספר החינוך” מצוה תקסו).

הרי שצריכים להשמר בנקיות הגוף, והוא הדין לנקיות הבגדים, ונקיות המקום בו נמצא האדם, על מנת שתהיינה מחשבותיו טהורות (וע’ “צפורן שמיר” סי’ ז אות קיא, קיב ודו”ק). והשם יתברך יטהר לבנו לעבדו באמת.

לא להתנצח

נאמר בגמרא (גיטין מג.): “אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן”. ואמרו (אבות פ”ו) כי אחת מן המדות שהתורה נקנית בהן, היא מידת ה”מודה על האמת”.

ואמרו כי הלומד ומתנצח, והמנגח חברו בהלכה, ואף אם רק לא נוחין החברים זה לזה בלימודם, הרי זה “מתקנא באף ומעלה אותו” (ע’ תענית ח.), כלומר שמביא חרון אף וכעס לעולם, דהיינו פורענויות, ה’ יצילנו.

העיקר הוא בירור האמת

הנה כי כן מאוד ראוי כי שניים הלומדים בחברותא, יתנו אל  לבם כי העיקר בסברות כל אחד מהם הוא בירור האמת ולא בכדי שיהא האחד דוקא צודק.

ומובא ב”ספר חסידים” (ס’ קסג) כי המנוצח בעולם הזה – יהא המנצח בעולם הבא, ואם כן, המוותר רק הרויח (וראה סיוע לדברי הס”ח בתנדב”א פי”ג אות יד).

רווח של ממש

ונמצא אם כן ד”מודים דרבנן היינו שבחייהו”, שהודאה על טעות – היא בעצמה השבח של האדם, ולפי הנ”ל מובן, כי לא רק שמראה על מידותיו הטובות, אלא שממש יש לו שבח, היינו רווח, משום שלעתיד – “הוא מרומים ישכון”.

This entry was posted in General. Bookmark the permalink.