שרוי בלא אשה – שרוי בלא תורה

שרוי בלא אשה – שרוי בלא תורה

ואם משום תורה – שלא למד מספיק, ורוצה משום כך לאחֵר הנישואין – אין זו טענה. כי הנה, ברוך ה’, יש בזמננו “כוללים”, המאפשרים את המשך הלימוד – אף לאחר הנישואין, אף על פי שנדחק מעט, כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר (אבות ד), כאשר מקיים ולא רק לומד.

איכות הלימוד עדיפה על כמות

ואף כי מְמַעט בכך בכמות הלימוד, הנה איכות הלימוד עדיפה, והיא קיימת רק לאחר הנישואין, כדמוכח ביומא (עב:) שאמרו כי הלומד תורה בטהרה הוא הנושא אשה ואחר כך לומד תורה, כי לפני שנשא אשה – על פי רֹב אין תורתו בטהרה (ור’ כתובות ד. וברש”י ד”ה אלא).

והרי ידוע כי סוף סוף לאחר הנישואין רחיים בצווארו, ולא יוכל לעסוק בתורה כראוי (קדושין כט:), כלומר שהנשוי ממעט בוודאי מן הכמות, והיאך אם כן הורו חז”ל לשאת אשה ורק אז לעסוק בתורה.

אלא ודאי שהאיכות עדיפה – דהיינו בטהרה (וע’ “ספר חסידים” סי’ יז, ו”אליה רבא” סי’ א אות ה). ולא לחינם אמרו חז”ל (יבמות סב:) כי השרוי בלא אשה – שרוי בלא תורה.

[ואף כי בקדושין שם נחלקו אם להקדים ולישא אשה ואחר כך ללמוד או להפך, הנה המניעה להקדים הנשואין היא משום פרנסה כמו שכתבו רש”י ותוס’ שם על תירוץ “הא לן והא להו”, וממילא, כאשר מתאפשר המשך הלימוד בפרנסה כלשהי, לכל הדעות יש להקדים. וע”ש].

גדולי ישראל בעד הקדמת הפרק

ואף שידענו גם ידענו כי יש חולקים בדבר זה, וסוברים לאחֵר את הפרק עד גיל כ”א כ”ב, כדי שילמד יותר, הנה דעת רבים מגדולי הדור להקדים לשנת י”ח.

ומהם מרן ה”חזון איש” שאמר כי מן המשנה והגמרא להקדים, ורק יחידים יכולים לאחֵר עקב לימודם (כמובא בקובץ אגרות חזו”א ח”ב סי’ קלה), וכן מובא בכ”מ בשם הגרי”י קנייבסקי, הסטייפלר זצ”ל, שהורה להקדים הפרק. ודברים כדרבונות כתב על כך הגאון ריא”ז מרגליות (בקונטרס דעת הקדושה סי’ ב).

וכן דעת הגר”ע יוסף שליט”א (כמובא בספר “שעורי מרן הראשל”צ” ח”ג פרשת תולדות וכ”ה בספר “שובע שמחות” ח”א פ”א) ועוד הרבה גדולים, לא עת האסף.

ובפרט גדולי החסידות, אדמורי”ם צדיקים וקדושים, ודאי שסוברים כן, ומעשים בכל יום בכלל החסידויות שמקדימים הפרק.

This entry was posted in General. Bookmark the permalink.